יש אהבות שלא מתיישנות......

האמת, יש לי כמה וכמה כאלו בחיי ואני בטוחה שגם לכן.ם. אהבות שאין צורך להסביר אותן. אחת מהאהבות שלי היא ספרים. מאז ומעולם הייתי מה שמכנים 'תולעת ספרים'.  ילדה כזו שקוראת בהליכה ומתנגשת בעמודים, אחת מאלו שהספרנית מרשה להן לשאול ספר אחד נוסף מעל לכמות הרגילה. מאז ומעולם ספריות מהלכות עלי קסם. בכל מקום אליו אני מגיעה, אבקר בספרייה. תהא זו ספרייה קטנה, גדולה, לאומית, שכונתית... כולן קסומות בעיניי. מדפים עמוסי ידע, סיפורים וחכמה... להושיט יד ולקחת. הכל זמין לי, אם רק ארצה.  ועוד לא דיברנו על האווירה, הריח, השקט, החלונות הגבוהים, האור הרך ועל רחש הגלגלים של סולמות עץ גבוהים ... אתם מכירים את התחושה של קנאה בעצמנו על הכיף שתכף יגיע? קצת כמו לפני נסיעה, חופשה או אירוע.  כך אני כשאני מביטה על מגדלי ספרים שנמצאים סביבי. מתרגשת לקראת מה שתכף יקרה (או ייקרא). על השידה שליד המיטה, על הארונית בחדר העבודה, על השולחן בסלון... בכל מקום אפשר למצוא אצלי מגדלי ספרים, שגורמים לי התרגשות. שיש בהם הבטחה לאושר עתידי שתכף יתממש. ספרים שכבר התחלתי לקרוא ואלו שממתינים, כאלו שכבר קראתי אבל משהו בהם מבקש שאקרא שוב, חדשים שרכשתי מתוך ידיעה שיעברו ימים רבים עד שאקרא בהם אבל אני צריכה אותם על ידי, משלי.... עולמות שלמים ממתינים בסבלנות מבלי לדרוש דבר. כל ספר עם הזמן שלו. אין צורך להספיק.

לפני כמה שנים, קצת לפני שעברנו לתל אביב, היה ברור שהספריות שלנו גדלו הרבה מעבר למה שדירה קטנה בתל אביב תוכל להכיל. אין מנוס, אמרתי לעצמי, חייבים להיפרד מספרים. כאן המקום להודות כי הזוגי שלי כבר מזמן קורא רק בדיגיטלי, ומכאן שכל תרומתו בתהליך הייתה להכניס את הספרים לקופסאות קרטון.   אחרי יומיים לא פשוטים של צורך בקבלת החלטות, נארזו למעלה מ- 250 ספרים, שנתרמו לפרויקט הספרים בתחנות השונות של רכבת ישראל. בתוך הקרטונים היו תקופות חיים שלי, של מי הייתי ואיך הרגשתי כשקראתי כל אחד מאותם הספרים....הרבה דמעות היו שם ביום שהגיעו לאסוף ....

מסביבי יותר ויותר מעדיפים את הספר הדיגיטלי. גם אני מוצאת את זה נוח בעיקר בנסיעות.

אבל ספר מודפס הוא מפגש אחר. הוא לא נפתח בלחיצה, הוא נפתח בהחלטה. ודומני כי זו הסיבה שאני אוהבת את הספרים המודפסים כל כך, כי בעולם שבו כל הזמן מאיצים בנו, הספר המודפס מבקש ממני לעצור. ההעדפה לדיגיטלי מעלה בי שאלה - האם העולם הולך לקראת היעלמותן המוחלטת של הספריות הביתיות? אני, כפי שכבר הבנת, אוהבת מאד בתים עם מדפי ספרים שמספרים את הסיפור של המתגוררים בו, בלי הסברים נוספים.

בעיני בית עם ספרים מעיד על סקרנות, על הקשבה, על רצון להשתהות, להחזיק את הרגע. יש שיאמרו שכל אלו נמצאים גם בספריה הדיגיטלית. יתכן. אבל זו האחרונה לא מאפשרת לי את העמידה עם הראש מוטה אל הצד בניסיון לקרוא את הכותרים שעל המדף, ללמוד משהו על המארח.ת ולחלוק חוויות משותפות.  ואולי, כמו שאמרה לי חברה, בית עם מדפי ספרים בעיקר מעיד על מי שאינו ממהר להיפרד. אין לי תשובות... בינתיים אמשיך לבקר בספריות, לקנות ספרים ובעיקר לקרוא אותם.