The weather is just the weather  לפני כחודש היינו בביקור משפחתי קצר של חמישה ימים באנגליה. ביום השני לביקורנו נפתחו ארובות השמיים וגשם זלעפות ירד ללא הפסקה, במשך שעות. לא הזרזיף הבריטי המוכר לנו, שכבר למדנו להתעלם ממנו לחלוטין, אלא גשם גשם... בעוד הגשם ניתך ישבתי על השטיח בסלון והבעתי את מורת רוחי על כך (למען האמת, ממש קיטרתי) באוזני נכדתי הבריטית. סבתא, אמרה לי הקטנה  "The weather is just the weather". ימים אחדים לאחר חזרתנו, יצאתי לריטריט בים המלח והמשפט הזה הדהד בי שנית. א

האמת, יש לי כמה וכמה כאלו בחיי ואני בטוחה שגם לכן.ם. אהבות שאין צורך להסביר אותן. אחת מהאהבות שלי היא ספרים. מאז ומעולם הייתי מה שמכנים 'תולעת ספרים'.  ילדה כזו שקוראת בהליכה ומתנגשת בעמודים, אחת מאלו שהספרנית מרשה להן לשאול ספר אחד נוסף מעל לכמות הרגילה. מאז ומעולם ספריות מהלכות עלי קסם. בכל מקום אליו אני מגיעה, אבקר בספרייה. תהא זו ספרייה קטנה, גדולה, לאומית, שכונתית... כולן קסומות בעיניי. מדפים עמוסי ידע, סיפורים וחכמה... להושיט יד ולקחת. הכל זמין לי, אם רק ארצה.  ועוד לא

ימים של סיום שנה ותחילתה של שנה חדשה... מה בין ראש השנה בלוח העברי לבין ראש השנה האזרחית ? מחשבות אישיות. לפני מספר ימים שיתפתי את אחת מחברותיי שאני עושה בימים אלו סיכומים ותכנונים, והיא שאלה אותי האם אני עושה זאת גם בתשרי. האמת? לא. והתשובה שלי הביאה אותי להרהורים- מה בין ראש השנה לראש השנה... מעבר לעובדה שהאחד מרגיש "שלנו" והאחר מרגיש מעט יותר זר (על אף שעל פיו אנו עובדים ומנהלים את חיינו), מה מייחד את ההבדלים בתחושה שלי בין ערב ראש השנה לבין ראש השנה האזרחית?  בקצרה – התכנ

מה אם יכולנו להודות על הכל - על הדברים הקטנים היומיומיים ועל הגדולים והמשמעותיים? והאם בכלל אפשר להודות על הכל?? הבוקר, בעודי על ההליכון בחדר הכושר, הקשבתי לפרק בפודקאסט של מל רובינס (היא נהדרת ואני ממש ממליצה להקשיב לה). הפרק עוסק בהודיה - gratitude ובתודה- Thankful. כבר מזה זמן רב מחקרים העוסקים בחקר המוח מוכיחים כי להודיה יש את היכולת לתכנת את המוח מחדש. כן, בדיוק את אותו המוח שהכי קל לו לדמיין תרחישים שליליים מבוססי מחשבות שמתחילות ב- "מה אם חלילה.... ", שכן הודיה גורמת