על ארכיטקטורה וכתיבה...

בסופ"ש הבא יתקיים בתל אביב אירוע האדריכלות העירוני. סופשבוע ארוך שבו נפתחים לביקור עשרות בתים ומבני ציבור בעלי ערך אדריכלי מיוחד. במקביל יתקיימו הרצאות, סיורים ומפגשים עם בעלי מקצוע ובעלי הבתים.

יש בי אהבה מיוחדת לארכיטקטורה בכלל ולבתים בפרט. אני חובבת גדולה של בתים שהפכו למוזיאון, וגם אם הבית שינה פה ושם את סידורו וסדרו, ודברים לא נותרו בדיוק אותו הדבר, יש בעיניי קסם בשהייה במרחב שהיה פעם בית, שהיו בו חיים שאינם רק של מבקרים לרגע.  

כשקיבלתי את ההודעה על האירוע החגיגי, שכללה צילומים ותמונות של המבנים והבתים, "שוטטתי" לי בנחת בתוך הבתים, מגדילה ומתבוננת ביתר דיוק על חדר, פריט, או פרט מסוים. מרשה לעצמי לחוות לרגע את התחושה של להיות שם בתוך הבית הזה.  מנסה לחוש איך זה לחיות בבית כזה? איך זה מרגיש להתעורר בבית כזה? ושאלת השאלות - איך זה לכתוב בבית כזה?

שאלת הכתיבה היא האהובה עלי מכולן. אני נוהגת לומר שהכתיבה שלי מושפעת מהארכיטקטורה. מתכווצת ומתרחבת בהתאם לקירות המקיפים אותי. לעולם איני כותבת בטבע. 

יש משהו בגיאומטריה של המרחב שקובע אם כתיבתי תהיה נועזת, עצובה, שמחה, או שקטה; האם המילים שלי תתפזרנה או תתכנסנה אל תוך עצמן.   

המרחב בו אני כותבת יבוא לידי ביטוי בתכני הכתיבה שלי וב"מנגינה" שלה.

מעין משחק עם המשפט של קוקו שאנל (בהיפוך הכיוון) שבו אמרה שעיצוב פנים הוא ההקרנה הטבעית של הנפש.   במקור - Un intérieur est la projection naturelle de l’âme. 

כשכתבתי את 'גוף ראשון: נוכחת' התגוררתי בלונדון במשך שלושה שבועות. מדי יום בחרתי לעצמי את המרחב בו אכתוב ביום הבא, וכך נדדתי בין ספריות, בתי קפה, פאבים וברים בעיר.

באחד הבקרים התיישבתי לכתוב ב- Host Café  שממוקם בתוך כנסיית  St Mary Aldermary .

מרחב נפלא של חלל מואר עם רצפה מדהימה ביופיה, תקרה גבוהה וקשתות יפיפיות בתוך כנסייה פעילה.

אחרי שלוש שעות של כתיבה חשתי כאב בשרירים בכל הגוף. מורגלת בכתיבה במשך שעות הופתעתי מכך.  חלפו רק שלוש שעות וכבר הרגשתי צורך לקום, לנוע ולשחרר את האיברים.

תוך כדי שיטוט בכנסייה וחילוץ איברים הבנתי שהמרחב הזה "דרש" את תשומת ליבי, שהייתי דרוכה והישיבה שלי היתה זקופה יותר מכרגיל.

מאוחר יותר כשקראתי את מה שכתבתי שם, הרגשתי שהדריכות הזו באה לידי ביטוי בטקסט.

גסטון בשלאר, שאת ספרו 'הפואטיקה של החלל' הכרתי במסגרת המחקר לספר שאני כותבת בימים אלו, חקר במבט שונה את כל המקומות - הבתים, הנופים והחללים, המקיפים את האדם. הוא אמר כי דימויי הבית צועדים בשני הכיוונים:  " הם נמצאים בתוכנו בה-במידה שאנו נמצאים בתוכם".

הארכיטקטורה היא משתתפת פעילה בכתיבה שלי, כשאני בוחרת היכן לכתוב אני בוחרת את התבנית שבתוכה תיצמחנה מילים.

את הטקסט הזה כתבתי בחדר העבודה שלי.